אלי בן- צבי מצא מכתב בהונגרית שנכתב ב- 1946 על ידי שמחה פטר בשם קבוצת חברים שהיו בדרכם לארץ.
תירגום המכתב על ידי חיה אורן,
ג’נובה 1946
חברה יקרה,
כתבתי מהדרך ארבע מכתבים ועדיין לא קיבלתי תשובה. איני מאמין שעדיין לא קיבלתם אותם. סוף סוף הגיע סימן חיים מכם, קיבלנו את המכתב בשמחה מרובה. מהיום שיצאנו שהינו במקום אחד שישה שבועות. שיכנו אותנו במקום צפוף מאד, אבל היו תכניות תרבותיות מידי יום שכללו, קולנוע, תיאטרון, אופרה וכו’. היה מאד קשה לעבור את “וילון הברזל”, אך הצלחנו לעבור ואחרי שלושים שעות הגיעו למקום קסום בהרי האלפים. אחרי שבוע הגיע הרגע הגדול שבו היינו אמורים לעבור בהרים. הדרך הייתה קשה מאד. הרגשנו כמו “חניבעל” (אולי על גבי פילים הדרך הייתה מהירה יותר). הלכנו ברגל 36 שעות, סחבנו את החולים ולמרות הקור הזענו כמו סוסים. אחרי המאמץ הרב נתפסנו על ידי שומרי הגבול והכניסו אותנו ל”לאגר”. אחרי יומיים הביאו אותנו לגבול והראו לנו את הדרך חזרה. עוד באותו לילה מתחת לאפם של השומרים עברנו את הגבול בחזרה, כך שלוש פעמים עד שהצלחנו והגענו לג’נובה. אנחנו גרים בוילה ליד הים.
עכשיו אפנה לדברים יותר רציניים. כשיצאנו לדרך מצבנו הגופני והנפשי היה טוב, במשך הזמן חלה ירידה. הנפילה מיוחסת בעיקר לחיי החברה. היו אנשים שבגלל סיבות שונות הוצעו מהפלוגה (על הפרטים המדויקים אספר אחר כך). ההרעה הגיעה לשיאה במשבר חברתי גדול. קשה להשתלט על המצב ואם תוך כמה ימים המצב לא ישתפר נצטרף לנקוט באמצעים רדיקליים. בעלי התפקידים מהתנועה שהיו אתנו התגלו כאנשים לא מוסריים. אנשים מתנזרים ממפגשים חברתיים, לא סומכים על אף אחד, ומבקשים לכנס אספה כללית. בימים אלה נקיים אספה כללית ונודיע לכם על התוצאות. התוכנית התרבותית מאד מוצלחת. כל יום יש שיחה בעברית. בערב שישי מתקיים עונג שבת. אין כמעט אפשרות לעבודה. ישנן עבודות מעטות, בנגריה, במסגרייה ובמתפרה. במטבח עובדים קבוע חמישה אנשים. כדי להבהיר כמה המצב רציני, אספר לכם שאחד החברים קיבל לפני כמה שבועות התמוטטות עצבים, וגם אני הייתי מאד מתוח. רבים מהחברים חולים ועוברים טיפולים וניתוחים.
עכשיו מספר מילים על החבר’ה.
זולי- חבר בוועדת חברים ותרבות חרוץ, עובד במטבח.
אנדי- פסימיסט ותיק, מאידך משמש הנשמה של ועדת תרבות ומתלמד בהצלחה בנגרייה.
רחל- לבד, עצובה, משתדלת לעודד אחרים, עובדת במטבח ומלמדת עברית.
אמירה- נפתחה, עובדת במתפרה.
בוגרקה- מסגר
שמחה ( זה אומר אני), מזכיר. משמש “כבחורה בשביל כולם”, כלומר אחראי על כולם.
